נדמה לי שקיים מעט מאוד רפרטואר לבס ופסנתר. זה כנראה נובע מכך שלבסיסט אין הזדמנות לחבור בנגינה למוזיקה מלודית. אורית והדס הצליחו להתגבר על הבעיה וליצור את השפה שלהן, באופן שהבס הוא לחלוטין גורם דומיננטי ביצירה, לעיתים גם בצבע של צ’לו. מסתבר שהבס לא צריך להצטרף ללחן. יש לו תפקיד משמעותי בהעמדת היצירה על הרגליים, כאשר הפסנתר הוא הכלי הדומיננטי. הפסנתרן יכול לשאת את הלחן תוך כדי כך שהבס משלים אותו בניגון מגוון – גם מלודי